כתבו עלינו


המורשת שלנו שזורה בהרבה כתבות ואייטמים, שנעשו עלינו בשנים עברו.אנו מזמינים אתכם לקחת חלק, לצפות ולשתף בנעשה ובנכתב על המורשת שלנו.

נושאים

מן העיתונות

היהודים היוונים האחרונים


האמנית היווניה ארטמיס אלקלעי הגיעה לישראל כדי לפגוש את היהודים האחרונים שנולדו ביוון. בתערוכתה, שמוצגת בימים אלה במרכז למורשת יהדות שאולניקי ויוון בבית האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה, היא מציגה, בין השאר, את ביתם החדש של הניצולים מיוון וסלוניקי | מיכל אסף

יירי בית האבות ליאון רקנאטי לדוברי ד לאדינו בפתח תקווה, לא ציפו שיככבו בתערוכת אמנות שתנדוד בין מדינות שו־ נות בעולם. הכל החל ביום בו האמנית ארטמיס אלקלעי הגיעה מיוון לישראל, כחלק מפרויקט עליו היא עובדת בשנים האחרונות, אשר מטרתו צילום ותיעוד בכתב של סיפורי הניצולים משואת יהדות יוון. יהדות יוון – בין הקהילות היהודיות העתיקות בעולם )מראשית התקופה ההלניסטית(, כולל הקהילה הגדולה והמשמעותית בסלוניקי – ספגה אובדן כבד במהלך מלחמת העולם השנייה, עם השמדה של כ-%80 מכלל היהודים היוונים. רבים מניצולים אלו הגיעו לישראל.

artemis4

ירושלים ד’בלקן

דור שני לשואת יהדות יוון, שרבים מבני משפח־ תה ניספו בה. אלקלעי למדה אמנות ביוון וארה”ב, והתגלגלה לנושא מתוך עיסוקה במושג ה”בית”, כמו גם מהצורך שבער בה לשימור סיפור יהדות יוון לזכר משפחתה. בין המצולמים בפרויקט, ניצו־ לים מאיטליה, צרפת, ישראל וניו יורק – סך הכל 55 ניצולים, שהמבוגרת ביניהם היא בת 105″ .האמת היא שהתחלתי עם צילומים של בני משפחתי לפני שידעתי לאן הפרויקט הזה יגיע. אך לאחר שהם נפ־ טרו, החלטתי להמשיך לצלם ניצולים נוספים – מה שהוביל אותי להיות לחוצה בזמן, שכן מאז תחילת הצילומים חלק מהניצולים נפטרו”, היא מספרת. “ירושלים ד’בלקן”, כונתה סלוניקי בתקופה בה היוו יהודי יוון קהילה ענפה ופעילה בעיר, הקהילה היהודית המפוארת של יוון וארצות הבלקן. “בסלו־ ניקי נקבעה בי ההכרה, שאנו יכולים להקים בארץ ישראל חברה יהודית אוטונומית וחופשית, משום שרק בסלוניקי, ולא בשום קהילה יהודית אחרת בעולם, אפשר לפגוש ביהודים העוסקים בכל המ־ לאכות והמקצועות, החל מעובד האדמה, הבנאי, ועובד הנמל וכלה במורה ובעורך הדין”, כך תיאר בן גוריון את סלוניקי, לאחר ששהה בה בין השנים 1912-1911 ,על מנת ללמוד טורקית לקראת לימודי משפטים באיסטנבול.

“רוב הניצולים אותם פגשתי בישראל, ובמ־ קומות אחרים בעולם, חלקו רצון גדול לשקם את חייהם מתוך האפר”, מספרת אלקלעי. “בישראל, בה המשפחתיות משמעותית מאוד, הקימו הניצו־ לים משפחות גדולות, עם ילדים ונכדים נהדרים. הם הקימו את ביתם מחדש, והתקבלו בחברה הר־ בה יותר מאורגנת ומפותחת. יוון של אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה הרוסה בעקבות המלחמה האזרחית. הניצולים היוונים בישראל מאוד אוהבים אותה וקשורים אליה, ועדיין מתגעגעים ליוון ומ־ גיעים אליה לביקורים תכופים, למפגש עם משפ־ חה וחברים שהם הותירו מאחור, כמו גם לביקורים עם הילדים והנכדים בכדי להראות להם את נופי ילדותם. רובם עדיין דוברי יוונית, מלבד הניצולים שנלקחו לברגן בלזן, דוברי הלאדינו והצרפתית, וכך תקשרתי איתם בשפת אימם”.

זיכרון כואב

אלקלעי מודה שפרויקט הצילום שלה משלב אנתרופולוגיה ואמנות. כאשר מסתכלים על כל העבודות יחד, ביניהן הצילומים המוצגים בימים אלו במרכז למורשת יהדות סלוניקי בבית האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה, מתקבל פסיפס של זיכרון קולקטיבי כואב, אך יחד עם זאת, אופטימי. המצולמים ניצבים בסביבת ביתם, הם ניצחו את ההיסטוריה האכזרית והצליחו להרכיב את ביתם מחדש מן ההריסות. “זאת הפעם השנייה שאני מגיעה לצלם בישראל”, מספרת אלקלעי, “כאשר הגעתי לפה בפעם הראשונה, חיפשתי ניצולים יש־ ראלים לצילום, ושגרירות יוון יחד עם רוני ארניה, מנכ”ל בית האבות ליאון רקנאטי, הפגישו אותי עם ניצולים רבים בבית האבות”.

בשנים האחרונות, עם התעוררות ההכרה במו־ צאות המגוונים של הנרטיב היהודי, פוקדות את יוון משפחות רבות בכדי להתחקות אחר שורשיהן היווניים. הסיפור של שואת יהדות יוון מוכר פחות מבין סיפורי השואה בארצות אשכנז. לפי אלקלעי, הטראומה עוד מפעפעת בקרב הניצולים, שה־ תאפיינו בקשרי שתיקה סביב נושא זה עוד הרבה אחרי המלחמה. פרויקט הצילום שלה הוא נדבך חשוב בהכרת התמונה המורכבת של ההיסטוריה היהודית.

artemis2  artemis3  artemis5

 

האמנית היווניה ארטמיס אלקלעי הגיעה לישראל כדי לפגוש את היהודים האחרונים שנולדו ביוון. בתערוכתה, שמוצגת בימים אלה במרכז למורשת יהדות שאולניקי ויוון בבית האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה, היא מציגה, בין השאר, את ביתם החדש של הניצולים מיוון וסלוניקי | מיכל אסף

יירי בית האבות ליאון רקנאטי לדוברי ד לאדינו בפתח תקווה, לא ציפו שיככבו בתערוכת אמנות שתנדוד בין מדינות שו־ נות בעולם. הכל החל ביום בו האמנית ארטמיס אלקלעי הגיעה מיוון לישראל, כחלק מפרויקט עליו היא עובדת בשנים האחרונות, אשר מטרתו צילום ותיעוד בכתב של סיפורי הניצולים משואת יהדות יוון. יהדות יוון – בין הקהילות היהודיות העתיקות בעולם )מראשית התקופה ההלניסטית(, כולל הקהילה הגדולה והמשמעותית בסלוניקי – ספגה אובדן כבד במהלך מלחמת העולם השנייה, עם השמדה של כ-%80 מכלל היהודים היוונים. רבים מניצולים אלו הגיעו לישראל.

artemis4

ירושלים ד’בלקן

דור שני לשואת יהדות יוון, שרבים מבני משפח־ תה ניספו בה. אלקלעי למדה אמנות ביוון וארה”ב, והתגלגלה לנושא מתוך עיסוקה במושג ה”בית”, כמו גם מהצורך שבער בה לשימור סיפור יהדות יוון לזכר משפחתה. בין המצולמים בפרויקט, ניצו־ לים מאיטליה, צרפת, ישראל וניו יורק – סך הכל 55 ניצולים, שהמבוגרת ביניהם היא בת 105″ .האמת היא שהתחלתי עם צילומים של בני משפחתי לפני שידעתי לאן הפרויקט הזה יגיע. אך לאחר שהם נפ־ טרו, החלטתי להמשיך לצלם ניצולים נוספים – מה שהוביל אותי להיות לחוצה בזמן, שכן מאז תחילת הצילומים חלק מהניצולים נפטרו”, היא מספרת. “ירושלים ד’בלקן”, כונתה סלוניקי בתקופה בה היוו יהודי יוון קהילה ענפה ופעילה בעיר, הקהילה היהודית המפוארת של יוון וארצות הבלקן. “בסלו־ ניקי נקבעה בי ההכרה, שאנו יכולים להקים בארץ ישראל חברה יהודית אוטונומית וחופשית, משום שרק בסלוניקי, ולא בשום קהילה יהודית אחרת בעולם, אפשר לפגוש ביהודים העוסקים בכל המ־ לאכות והמקצועות, החל מעובד האדמה, הבנאי, ועובד הנמל וכלה במורה ובעורך הדין”, כך תיאר בן גוריון את סלוניקי, לאחר ששהה בה בין השנים 1912-1911 ,על מנת ללמוד טורקית לקראת לימודי משפטים באיסטנבול.

“רוב הניצולים אותם פגשתי בישראל, ובמ־ קומות אחרים בעולם, חלקו רצון גדול לשקם את חייהם מתוך האפר”, מספרת אלקלעי. “בישראל, בה המשפחתיות משמעותית מאוד, הקימו הניצו־ לים משפחות גדולות, עם ילדים ונכדים נהדרים. הם הקימו את ביתם מחדש, והתקבלו בחברה הר־ בה יותר מאורגנת ומפותחת. יוון של אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה הרוסה בעקבות המלחמה האזרחית. הניצולים היוונים בישראל מאוד אוהבים אותה וקשורים אליה, ועדיין מתגעגעים ליוון ומ־ גיעים אליה לביקורים תכופים, למפגש עם משפ־ חה וחברים שהם הותירו מאחור, כמו גם לביקורים עם הילדים והנכדים בכדי להראות להם את נופי ילדותם. רובם עדיין דוברי יוונית, מלבד הניצולים שנלקחו לברגן בלזן, דוברי הלאדינו והצרפתית, וכך תקשרתי איתם בשפת אימם”.

זיכרון כואב

אלקלעי מודה שפרויקט הצילום שלה משלב אנתרופולוגיה ואמנות. כאשר מסתכלים על כל העבודות יחד, ביניהן הצילומים המוצגים בימים אלו במרכז למורשת יהדות סלוניקי בבית האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה, מתקבל פסיפס של זיכרון קולקטיבי כואב, אך יחד עם זאת, אופטימי. המצולמים ניצבים בסביבת ביתם, הם ניצחו את ההיסטוריה האכזרית והצליחו להרכיב את ביתם מחדש מן ההריסות. “זאת הפעם השנייה שאני מגיעה לצלם בישראל”, מספרת אלקלעי, “כאשר הגעתי לפה בפעם הראשונה, חיפשתי ניצולים יש־ ראלים לצילום, ושגרירות יוון יחד עם רוני ארניה, מנכ”ל בית האבות ליאון רקנאטי, הפגישו אותי עם ניצולים רבים בבית האבות”.

בשנים האחרונות, עם התעוררות ההכרה במו־ צאות המגוונים של הנרטיב היהודי, פוקדות את יוון משפחות רבות בכדי להתחקות אחר שורשיהן היווניים. הסיפור של שואת יהדות יוון מוכר פחות מבין סיפורי השואה בארצות אשכנז. לפי אלקלעי, הטראומה עוד מפעפעת בקרב הניצולים, שה־ תאפיינו בקשרי שתיקה סביב נושא זה עוד הרבה אחרי המלחמה. פרויקט הצילום שלה הוא נדבך חשוב בהכרת התמונה המורכבת של ההיסטוריה היהודית.

artemis2  artemis3  artemis5

http://www.haaretz.co.il/literature/1.1050103
כיסוני פילו ממולאים באורז - Filikaz De Arroz מתכון של ג'ויה אלבוקרק - איסטנבול המרכיבים: 1 כוס אורז שטוף 1 בצל קצוץ 250 גרם בשר טחון 2 כוסות מים 1 חבילת בצק פילו שמן מלח ופלפל (לפי הטעם) אופן ההכנה: מטגנים את הבצל בשמן. מוסיפים את הבשר הטחון ומטגנים ע
https://abravanel.wordpress.com/2016/07/03/thessaloniki-is-changing/

מכתבי תודה והערכה

מדיה ברשת

מן ההיסטוריה


ההיסטוריה שלנו שזורה באוצרות, ולנו הזכות להציג בפניכם את מה שהצלחנו לשמר, ולתעד. יש לכם עוד חומרים שקשורים לקהילתנו שלחו אלינו, ותבורכו

כללי

אם מצאתם בביתכם חפץ או מסמך שמסמל את מורשתנו, אתם מוזמנים שלוח אותו אלינו על מנת שנוכל להציגו.

עיצוב ובניית אתרים: צוות דורות ממוריאליין,
כל הזכויות שמורות © מרכז מורשת יהדות שאלונקי ויוון, פ"ת 2016